ר"ן על קידושין ל״ב

1 כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה האמורות אצל כהן הדיוט. שיחד לה לאו לעצמה ואשה גרושה מאישה לא יקחו ללמדך שאם זונה גרושה וחללה היא לוקה עליה אף משום גרושה כך חלוקה בכהן גדול אע"פ שנאמרו לו בלאו אחד:

2 פשיטא מגרע גרע. בתמיהא וכי מפני שנעשה כהן גדול נתמעטה קדושתו והלא בהדיוטתו נחלקה עליו בשני לאוין:

3 כך חלוקה אלמנה מגרושה. שאם היתה אלמנה וגרושה וחללה זונה חייב על כל אחת ואחת והאי דכתבה קרא הכי לפלוגי אלמנה לחודה ולא נקט לפלוגי חללה מזונה משום דחללה דמחולקת מזונה מכהן הדיוט קי"ל מדגלי בגרושה והוא הדין בחללה אבל אלמנה דאתוספא בכ"ג ולא מצינו בה שנחלקה אצטריך לאפלוגי חללה מזונה משום דחללה דמוחלקת מזונה מכהן הדיוט קי"ל דגלי בגרושה וה"ה בחללה אבל אלמנה דאתוספא בכ"ג ולא מצינו בה שנחלקה איצטריך למילף:

4 חללה. למה נאמרה הרי אסורה להדיוט לומר לך:

5 אין חללה אלא מאיסור כהונה. מקרא יתירה דרשינן דהאי דהדר כתבה להכי כתבה לומר לך שתלמוד מסדר האמור חללה אחר אלמנה וגרושה שאין איסורן נוהג אלא בכהנים ולא כתבה אחר זונה שמצינו שם זנות פוסל בישראל לומר לך שאין נקראת חללה אלא מביאת פסול כהונה לבדה ולא מביאת איסור הנוהג אף בישראל:

6 ונאמר להלן. בכהן הדיוט:

7 מה כאן בכהן גדול זרעו חולין. דכתיב לא יחלל:

8 הלכך. הואיל ואין חללה אלא מאיסור כהונה:

9 כהן הדיוט או כהן גדול הבא על אחותו פנויה זונה משוי לה. ללקות כהן הבא עליה עוד משום זונה שהרי נבעלה בעילת זנות מאסור לה:

10 חללה לא משוי לה. ואין כהן שני הבא עליה לוקה משום חללה:

11 חזר ובא עליה. או הוא או כהן אחר עשאה חללה שהרי אסורה לו משום זונה שאינו נוהג אלא בכהונה:

12 נהגו כהנים סלסול. מעלה:

13 נשא. בת גר שנשא גיורת אין מוציאין מידו:

14 מתני' האומר בני זה ממזר. שנולד מחייבי כריתות:

15 אינו נאמן. דקרוב הוא אצלו ואין כשר להעיד עליו כך כתב רש"י ז"ל ותמהני למה הוצרך לכך דהא כיון דבחזקת כשרות הוא אין ערער פחות משנים:

16 ואפילו שניהם. אשה ובעלה אומרים על עובר שבמעיה ממזר הוא שאינו מן הבעל אלא מאיש אחר אע"ג דאיהי קים לה ואע"ג דעובר לית ליה חזקה דכשרות אפי' הכי לא מהימני והיינו אפי' דקתני והכי מפרש בגמ':

17 ר"י אומר נאמנין. ארישא נמי פליג:

18 גמ' יכיר. גבי בכור כתיב:

19 יכירנו לאחרים. שאם אין ב"ד מכירין בו נאמן אביו עליו לומר בני זה בכור ליטול פי שנים ומוכח בפרק יש נוחלין דף קכז: דלר' יהודה דקיימא לן כותיה אפי' היו מוחזקין באחד שהוא בכור האב נאמן לומר לא כי אלא זה:

20 בן גרושה. וכהן חלל הוא:

21 נתגיירתי ביני לבין עצמי. וקי"ל דגר צריך ג' דמשפט כתיב ביה:

22 נאמן אתה לפסול עצמך. שאסור אתה לבא בקהל עד שתטיף דם ברית ותטבול בפני שלשה שהרי הודית ושוית נפשך חתיכה דאיסורא:

23 לדבריך עובד כוכבים אתה. דגר צריך שלשה:

24 וה"מ אבנו. שאין בנים לבנו היום:

25 אבל אבן בנו. כלומר שיש בנים לבנו היום אפילו אבנו לא מהימן שאם נאמינוהו על הבן ממילא יהיו נפסלין בני הבן והיינו דקתני ואינו נאמן על בנו גדול ובגמרא דף עח: אמרינן בשלמא לר"י היינו דכתיב יכיר אלא לרבנן יכיר למה לי ומפרקינן בצריך הכירא. כלומר דקרא לבכור הוא דאתא וכגון שבא ממדינת הים ולא הוחזק לנו בבכור אלא על פי אביו ופרכינן למאי הלכתא לתת לו פי שנים אילו בעי למיתב ליה במתנה לא מצי יהיב ליה לא צריכא בנכסים שנפלו לאחר מכן ולר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למה לי בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס. וכתב הרמב"ן בתשובה דמהא שמעינן שאדם יכול לתת מתנה או לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב שלא כדברי הר"ם במז"ל שכתב בפרק י"א מהלכות מכירה שהמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב וכו' לא נשתעבד שזו כמו מתנה היא ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנה במתנה ושמעתין מוכחא דאילו בעי למיתן ליה מתנה קני כל נכסים דנפלו ליה קודם גסיסה ואע"ג דלא ידע מאי עאל ליה ומאי קני ולא אצטריך קרא דיכיר אלא בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ומדר' מאיר נשמע לרבנן בדבר שבא לעולם וחיוב דבר שאינו קצוב ועוד הביא ראיות אחרות:

26 מתני' אם שלה קדמו קדושיה קדושין. דבטליה לשליחותא דשליח:

27 ואם אין ידוע. אי זה קודם:

28 שניהם נותנין גט. אם באת להנשא לאחר:

29 וכן האשה וכו'. בגמ' מצריכים להו:

30 גמ' וקדשה היא עצמה בעיר. בו ביום:

31 והרי היא בוגרת. בדקנוה לדעת אם יצאה מרשות אב להיות קדושיה קדושין ומצאנוה בוגרת בו ביום:

32 הרי היא בוגרת לפנינו. וקדושיה קדושין ולא של אב:

33 חוששין לקדושי שניהם. שמא כשקדשה האב נערה היתה וקדמו קדושיו:

34 אילימא בתוך ו' חדשים. שבין נערות לבגרות דאמרי' אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד כלומר דמשהביאה סימני נערות אינה שוהה להיות בוגרת אלא ו' חדשים בלבד ופעמים שהיא ממהרת לבגור וסימניה נכרים בדדיה כדתנן במסכת נדה דף מז. פגה בוחל צמל:

35 בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו. הא כל אותן ו' חדשים בחזקת נערה היא עד שנכיר סימני נערותיה וכי בדיקנא בפניא ואשתכח בוגרת מי יימר דבצפרא נמי בוגרת הואי דלמא השתא הוא דבגרה:

36 אלא בתר ו' חדשים. והא ודאי משמלאו ו' חדשים בגרה לה:

37 וכי תימא וכו'. רש"י ז"ל לא גריס ליה דמהיכא תיסק אדעתין למימר הכי מי קאמר אין בין נערות לבגרות פחות מו' חדשים:

38 לא צריכא דקדיש ביומא דמשלם שיתא. אביה בבקר והיא בערב והיום הזה היא בחזקת שתביא:

39 מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת. שכל היום היא בחזקת שתביא:

40 מתני' אינו צריך להביא ראיה לא על האשה. שהיא מיוחסת שכבר בדקה כשנשאה:

41 ולא על הבנים. כדמוקמינן בגמ' בקטנים וכרוכין אחריה דבחזקת אמן הן ואין צריכים ליחסם ע"י עדים:

42 מביא ראיה על הבנים. שהן בני אותה אשה וא"צ להביא ראיה על האשה שהיא מיוחסת לפי שכבר בדקו אחריה כשנשאה כאן:

43 מביא ראיה על האשה. שהיתה מיוחסת:

44 ועל הבנים. שמאותה אשה היו:

45 גמ' בכרוכין אחריה. נדבקי' אצלה:

46 מביא ראיה על האשה. שנשא במדינת הים ומסיים ואזיל באלו בנים אמרו בקטנים ולא בגדולים. דאם הביא ראיה על הגדולים שאין כרוכין אחר האם א"צ להביא ראיה על הקטנים:

47 באשה אחת. שאמר אשה אחת נשאתי אבל אמר שתי נשים נשאתי ומתה האחת ואלו בנים של זאת מביא ראיה עליה שהיא מיוחסת ועל הבנים שהם בניה:

48 על הגדולים ועל הקטנים. ואפילו כרוכין אחריה שמא בניה של חברתה היו וגדלתן:

49 לא שנו. דסמכינן אכרוכין:

50 אלא בקדשי הגבול. אם כהנים הם אוכלין בתרומה משהביא ראיה על אשה זו שהיא כשרה לכהונה סומכים על הבנים הכרוכין אחריה לומר בניה הם ואינם חללים:

51 אבל ליוחסים. אם יש בהן בנות אין נישאות לכהנים עד שיביא ראיה שהן בנותיה של זו:

52 ר' יוחנן אמר אפי' ליוחסין. סמכינן אחזקה שהוחזקו ליכרך אצלה בחזקת שהיא אמן ואפילו לענין דיני נפשות לישרף וליסקל זה על זה כדלקמן וכ"ש ליוחסין להכשר כהונה:

53 מלקין על החזקות. על דבר שאנו מוחזקין בו שהוא כן ואפי' אין עדות בדבר וסוקלין ושורפין וכו' כדמפרש לה ואזיל:

54 הוחזקה נדה בשכנותיה. שראוה שכנותיה היום מלובשת בגדי נדותה:

55 איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית. בחזקת שהיא אשתו ואלו בניהם ואין אנו מכירין בהם עדות גמורה:

56 נסקלין זה על זה. אם בא הבן על האשה נסקל הבן עליה משום בא על אמו והיא עליו:

57 ונשרפין זה על זה. אם בא האיש על הבת דבתו בשריפה:

58 ותינוק מורכב לה על כתיפה והגדילתו. בחזקת שהוא בנה:

59 ולפי מש"כ למעלה דאפילו לרבנן דאמרי דף עו: כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות אפ"ה כהן צריך לבדוק משום חללות אתיא שפיר הך מתני' וגמ' דילה אבל לדברי האומרים דאפי' כהן אינו צריך לבדוק צ"ע למה צריך להביא ראיה על האשה ואפשר דנהי דסבירא להו לרבנן דכל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות ה"מ היכא דאיכא חזקת משפחה אבל היכא דליכא חזקת משפחה לא:

60 מתני' לא יתייחד אדם עם ב' נשים. מפני שדעתן קלה עליהן ושתיהן נוחות להתפתות ולא תירא זו מחברתה שאף היא תעשה כמותה:

61 עם שני אנשים. שהאחד בוש מחבירו:

62 ר"ש אומר אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים. בזמן שאשתו עמהן וישן עמהן בפונדקי מפני שאשתו משמרתו כך כתב בנוסחאות עי' בתוס' וקי"ל הכי דסוגיין כוותיה בפרק אין מעמידין והרי"ף ז"ל גורס ריש משנה בזמן שאשתו עמו ישן:

63 גמ' מ"ט. לא יתייחד עם שתי נשים כאשה המתיחדת עם שני אנשים:

64 דעתן קלה עליהן. ושתיהן נוחות להתפתות:

65 אלא. להכי נקט קרא בן אמך:

66 לומר שבן מצוי עם האם ובגמ' מפרש פשטיה דקרא במאי כתיב. וכי אמרי' אסור להתייחד עם כל העריות שבתורה לאו דוקא דהא שרי נמי להתייחד עם בתו ואחותו כדאיתא לקמן דף פא::

67 באותה שעה. שבא אמנון על תמר גזרו על הייחוד אפי' דפנויה:

68 ויחוד דעובדת כוכבים נמי. אע"ג דלא שכיח ודוד לא גזר עליו באו שמאי והלל וגזרו עליו:

69 פתן ושמנן וכו'. כלומר גזרו על פתן ושמנן משום יינן כדי שלא יבא לשתות סתם יינן ועל יינן משום בנותיהן ועל בנותיהם משום דבר אחר. כלומר גזרו על יחוד דבנותיהן משום חשש עבודת כוכבים דליכא למימר דבנותיהן היינו בביאה דאי דרך חתנות דאורייתא היא ואי בזנות אפי' בצנעה ב"ד של חשמונאי גזרו אלא בנותיהם דקאמרי היינו יחוד דבנותיהן הכי מסקינן בפ' אין מעמידין: